רודיארד קיפלינג
מאנגלית: צור ארליך
כְּשֶׁאוֹרוֹ הַתִּינוֹק שֶׁל יוֹם הַבְּרִיאָה
עַל גַּן עֵדֶן שָׁפַךְ עִנְבָּר
אָבִינוּ אָדָם יָשַׁב תַּחַת עֵץ
וְגֵרֵד בְּמַקְּלוֹ בֶּעָפָר.
הִתְרוֹנֵן אָדָם: זֶהוּ הַשִּׂרְטוּט
הָרִאשׁוֹן שֶׁיָּצַר מָאן-דְּהוּ,
עַד הֵצִיץ הַשָּׂטָן מֵעָלִים וְלָחַשׁ:
"זֶה יָפֶה; אֲבָל זֹאת אָמָּנוּת?"
הצהרה
אני לא מעיזה לקרוא לעצמי אומנית. אני בסך הכל מקטלגת וארכיונאית. האומנות היפה בשבילי היא שפה נוספת שדרכה אפשר לתקשר עם העולם ולגלות עולמות חדשים.
על עצמי
כל חיי ניסיתי לעסוק בציור או בפיסול בזמני הפנוי.
במשך שנתיים למדתי בבית ספר לאומניות בסנט- פטרסבורג.
בארץ, במשך תקופה ארוכה לא ציירתי כלל למרות שתמיד הרגשתי רצון ודחף ליצור.
למזלי מצאתי מורים מהוללים ישראלים וחזרתי ללמוד אצל יוליה שולמן, לרה ברשטיין , סאשה אוקון ומיכאל
יחילביץ'.
במשך שנים רבות עסקתי בעיקר בגרפיקה - עפרון, פסטלים, סנגינה, אהבתי מאוד את צבעי המים, ואני עדיין מעריכה את יכולתם של צבעי המים לתאר שינוי דק ומהיר בצבע הרקיע או השתקפות של הבניין בשלולית.
בלנינגרד, עיר מולדתי תמיד כל גווני הכחול או הקובלט היו נגמרים מהר בקופסה.
פה במעלה אדומים - כל גווני הצהוב ואוכר נגמרים ראשונים.
תמיד חלמתי על ציור בשמן על קנבס וכרגע הודות למורים האהובים שלי שהם בעצמם ציירים מהשורה הראשונה כבר יותר מעשר שנים אני עוסקת בזה.
ועדיין מנסה לתפוס את הרגע, לא לעצור אותו, אלא לזכור את הטקסטורה שלו וצבעו.
השתתפתי בכמה תערוכות קבוצתיות בבית אות המוצר, ביד ושם ובמוזיאון קסטל. ולפני שלוש שנים הייתה לי תערוכת יחיד ראשונה בירושלים.
התערוכות
